פרשת האזינו המשך...
"אנו עושים מלחמה כדי שנוכל לחיות בשלום". כך טען אריסטו לפני 2400 שנה. כאשר השלום הגיע ובית המקדש היה קיים - קמו אנשי השלום "הכת הדתית" והרסו את השלום וגרמו למלחמות בעולם. כך נוצרו שביעים אומות העולם שקיימות בניהם רק מלחמות ולא מצלחים להגיע לשלום. כך שלא האדם הראשון טעה אלא ה"כת הדתית" טעתה ומחזקים את ה"כת הדתית" שאר הכתות "מדע וקבלה" וכך קיים בעולם: "מלחמת עולם תמידית" בן שלושת הכתות: דת, מדע וקבלה. האזינו מדוע זה קורה ואיך אפשר להגיע לשלום...
פסוק כ"ו בפרשה - "אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם הבא. והנה דברים קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחסרון נסתלקתי מן העולם. ועד עתה היו נסתרים בלבי, כדי ליכנס בהם לעולם הבא".
כל אדם ואדם קיימת בו השכינה, כדי שהשכינה תכנס בו הוא חייב לפנות לה מקום בגופו, כרגע תופסת את מקומה השפחה, דהיינו, כל ההרגלים וכל ההסברים שקיבלנו עד היום הזה.
דוגמא: עד היום אנחנו יודעים מכיוון שלימדו אותנו שתחיית המתים היא תקופה שכל אלו בני האדם ששוכבים בעפר יום אחד הם יקומו משם, או שלחילופין, אין ביכולתו של האדם לתפוס את כל העולם ואנחנו צריכים ללמוד פה ולאחר מכן להשלים את הלמודים בעולם הבא ועוד הרבה מאוד דברים שהרעילו את גופנו...היום שאני בה ואומר לשכינה שנמצאת בכם: שאנחנו נולדים מחדש בתוך גופנו הקיים, ז"א, אנחנו רואים את הלידה שלנו כשם שהיום אנחנו רואים לידה של הבנים שלנו ואנחנו חווים מה שהתינוקות חווים...כדי שגם אתם תחוו את זה קיימת מחלקות בן השכינה לבן השפחה, ז"א, בן הדברים שאני אומר לבן הרב שגרם לשעבודכם שטבוע בגופכם (נרקומנים). הרב שלכם שהוא נקרא: "עבד כי ימלוך" לא יבוא לעמוד מול הדברים שאני אומר אלא יעביר לכם את דבריו בצורה של: "חומר ביד היוצר". כך שכבר אתם העבדים שלו והוא עבד של עצמו והוא כבר שולט עליכם, דהיינו, "הגורל שלכם בידו". כך שאם היה דואג לכם כשם שאבא דואג לילדיו היה בא לבדוק אם אכן הדברים האלו טובים לילדיו. אך הוא מתנהג כמו האימא, שאימא נקראת שכינה, והאימא של הרב שלכם היא השפחה שירשה את גברתה - עבד כי ימלוך. ועליו חל המשפט: "האימא אוהבת את הילדים שלה בשביל עצמה כך שבשביל הילדים שלה - שימותו".
פסוק כ"ח בפרשה - "נתעטף רבי שמעון בלבושו, וישב. פתח ואמר. לא המתים יהללו יה ולא כול יורדי דומה. לא המתים יהללו יה, כך הוא ודאי, שהם נקראים מתים, כי הקב"ה נקרא חי, והוא שורה בן אלו הנקראים חיים, (דהיינו הצדיקים). ולא עם אלו הנקראים מתים, (דהיינו הרשעים).וסוף הכתוב (מוכיח) שכתוב, ולא כול יורדי דומה, שיישארו בגיהינום. אבל לא כן אלו הנקראים חיים. (שהם הצדיקים). אשר הקב"ה רוצה ביקרם".
רשב"י מראה פה את תחיית המתים וטוען: "לא המתים יהללו יה", מכיוון י"ה הם אותיות משמו הקדוש "יה-וה" שהם נקראים עולם הבא, שהם חכמה ובינה (שנקראים בשפה המדעית אונה שמאלית ואונה ימנית), והחכמה נקראת אבא והבינה נקראת אימא והקב"ה הבן שלהם, בנ +יה = בינה. (ופה המדע מראה לנו ומודיע שאכן הסקרים מראים שהזכרים מרגישים את הלידה של האישה). ז"א, הזכר יכול ללדת, וכאשר הזכר יולד, ז"א, הוא מוציא את עצמו מתוך עצמו, זה מה שנאמר: "המלכות עולה לבינה", ונהיים שניהם אחד, מכיוון שהמלכות נקראת אימא והבינה נקראת אימא ולדרגה הזאת קוראים "ובלע המוות לנצח", דהיינו, האדם יודע שהחיים הם חיי נצח. מה קורה בזמן הלידה? איך הגוף מרגיש? איזה סמנים שמוכחים נשארים על הגוף? הכול מתואר לפרטי פרטים בספרי "מלחמת הרוח בחומר", כאשר משה רבנו מאשר לי שאכן הגעתי למודעות הזו. לכן אין לחכות למתים שיקומו אלא להתחבר לסוד המשפט: "ברוך אתה י-ה-ו-ה מחייה המתים". וזה מה שנאמר במשפט שלמה: " תנו לה את הילוד החי (הקב"ה) והמת (הרשע) אל תמיתהו", כך רחום וחנון הקב"ה ונותן הזדמנות נוספת למת שיחזור בתשובה. לכן כול אדם שנולד מחדש הוא התעלה מעל המוות והוא נקרא "קדוש" שנאמר: "קדוש, קדוש, קדוש י-ה-ו-ה צבאות מלוא כול הארץ כבודו", שלוש פעמים קדוש הם כנגד: אש, מים ורוח וכאשר הם נפרדים, ז"א, כול אחד יודע את תפקידו - וכול אחד מקדש את תפקידו, בסוד המשפט: "ואהבת לרעך כמוך - אני אלהים", ואז מתבצע ההיתוך והביקוע (לידה), י-ה-ו-ה צבאות יוצא (נצח, תפארת והוד), וממלא את כול הארץ (המלכות) ואז הוא יכול לאמור "הללויה", דהיינו להלל את יה, ותמה המלאכה. אשרי לי שרשב"י לימד אותי את התורה הזו. כך שהיום לאור כל הסבל שקיים בעולם (כל אדם נקרא עולם) לא אוכל לשבת ולראות את הדברים האלו מבלי לאמור את הדברים האלו שכל אחד ואחד ידע: "מי זה המורה שלו שנקרא פרעה".
ופה משה רבנו מגיע בפרשה וטוען: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". משה רבנו בה מדרגה גבוהה יותר מדרגת ההוא (את השמים ואת הארץ), ז"א, הוא משמיע גם את העולמות העליונים שהם נמצאים ללא גוף (שמימיים) וגם שמים וארץ של נביא ישעיה שאומר: "שמעו שמים וארץ" שהם העולמות התחתונים (שהם עם גוף) את אמרי פי, דהיינו, אני מדבר בשם עצמי ולא מדבר בשם אף אחד אחר ואני בה מכוח י-ה-ו-ה כך שאני י-ה-ו-ה לכן האזינו לדברי - "כדי לדעת מה הוא אמר אתה צריך לצאת מהוא".
לא קיים בעולם הזה אדם שהמציא מכונה ולא הוציא חוברת הסברה כיצד להפעיל את המכונה בצורה הפשוטה ביותר - ולא קיימת מכונה בעולם שאין לה שרטוטים טכנאים שמראים איך מייצרים את המכונה מאין ליש. איינשטיין טען: "האדם הוא כמו מכונה אבל לא מכונה", ופה הוא פונה למדע ומאיר להם את ענייהם שיש משהו עמוק יותר ממה שהם רואים, אבל אף אחד לא מקשיב לו, ואין מקרה. אף אחד עד היום הזה לא קם ומלמד את איינשטיין, דהיינו, אף אחד לא הגיע למודעות שאיינשטיין הגיע, ז"א, איינשטיין כלפי העולם הזה הוא האינסוף, ומפה אנו למדים שכול מה שאנחנו עושים חוזרים על דברים ולא מתקדמים והכול נשאר בעינו - הסבל שקיים ביקום. לכן איינשטיין טען: "אי שפיות ללכת באותה דרך ולקוות שיהיה טוב". המדע מגיש את התוצאות לראשי העם והם עושים בזה מה שהם עושים, וראשי העם קבעו חוקים ומשפטים שהם "המצוות", וכאשר אנחנו לא מקיימים את "המצוות" אנחנו מגעים לפני השופט, ואז השופט מתחיל להטיח בנו את האשמות ומתחיל להטיף לנו מה בסדר ומה לא בסדר כאשר השופט לא יודע מה זה להיות בסדר, מכיוון שהוא חלק מהאינסוף, דהיינו, דמיון. וכך גם לגבי הרפואה, וכך גם כלפי החינוך (תרבות): "אומרים לנו מה לעשות - כאשר הם לא יודעים מדוע". וכאשר ראשי העם התחברו למשפט של יעקב אבינו: "מי שאין לא כסף נחשב למת", הם הפכו את הכסף לאלוהים שלהם כשם שרשום על שטר הדולר: "בטח באלוהים", אבל הם לא העמיקו במשפט של יעקב שהוא אמר את זה לאנשי עשו, ובזה הם קיבלו את התכונה של עשו - ואוי לאנשי עשו.
ומנגד קם שליח של הבורא י-ה-ו-ה ומשה נמצא בהיכלו וירד לעולם התחתון והניח את ספר ההסברה, דהיינו, כיצד היקום פועל. וכול אחד התחיל להסביר את התורה לפי דרכו וכול אחד טוען: "אני הוא האלוהים" או לחילופין, "אני שליח של אלוהים", ואז נוצרו הדתות בעולם - אכן זה נכון. לאלוהים יש לו כוח בפני עצמו, את זה אנחנו רואים הן במדע והן בדת, אבל אלוהים זה דין. "וכשם שהשופט לא יודע מדוע הוא נמצא - כך גם אלוהים לא יודע מדוע הוא נמצא", ז"א, שאלוהים הוא גם דמיון. לכן אנחנו צריכים להתעלות מעל האלוהים כדי לדעת מה האלוהים אומר. פה בני אנוש נכנסים למוגבלות ונכנסים לפחדים, לכן אלוהים נקרא בספר הזוהר "פחדן" ועל זה אמר אינשטין: "מי שפוחד לעשות דבר מפאת העונש חסר ערך".
הדת והקבלה הם אחד, ניקח נציג מין הדת ונקרא לו: "עולם הטומאה של ש'ס", ניקח שני נציגים מן הקבלה ונקרא להם: "עולם הטומאה של קבלה לעם - ועולם הטומאה של מרכז הקבלה". ש"ס מדבר כל הזמן על הקב"ה ומעצים אותו ומהלל אותו ומשבח אותו וייצר דמות, פסל שאליו אנחנו יכולים לבוא ולבקש את כל מה שאנחנו רוצים. הדבר שחוצץ בן הפסל לבינינו הוא הנציג של הפסל שנקרא: רב, ואנחנו צריכים לדבר עם הרב שהוא היצירה של הפסל כך שהרב ידבר עם הפסל שהוא יצר וייתן לנו תשובה. אנשי הקבלה יצרו פסל דומה לפסל שיצרו אנשי הדת, רק הם שינו את ההסבר ומסברים כך: הפסל שנקרא בפי הדת הקב"ה הם קוראים לו: "אין עוד מלבדו". וטוענים: כרגע אין אפשרות להשיג את המודעות הזו אבל בעולם הבא נשיג את זה. הם צמצמו את הפסל "אין עוד מלבדו" ויצרו פסלון קטן יותר וקראו לו: רבי ברוך אשלג ורבי יהודה אשלג והם התחילו להעצים אותם ומהללים אותם כאשר הם לא יודעים: "רבי ברוך אשלג ורבי יהודה אשלג הם נמצאים שנות אור ממודעות משה רבנו". כך שעד היום הנציגים של הרב"ש ושל רבי יהודה אשלג לא יודעים מה אמרו הפסלונים שהם יצרו כך שהם שקועים עמוק מאוד בתוך החושך. כך שאם הם לא שקועים עמוק בתוך החושך מדוע הם לא עומדים מול "עולם הטומאה של ש"ס" בטענה: "אתם עדיין ממשכים עם הברייתות - ואתם עד היום הזה לא קיבלתם מודעות הקדוש ברוך הוא". כך שבעיני רוחי שלוש עולמות הטומאה הם כמו "גוגול" שנמצא בפסל שנקרא "מחשב" וכאשר אנחנו שואלים שאלה ב"גוגול" המנוע חיפוש רץ בתוך ה"פסל" ואומר לנו - מה הוא אמר.
"כל הנביאים כלפי משה רבנו - הם כקוף בעיני בני אדם".
"הקדוש ברוך הוא - הוא הבן של משה רבנו".
"להיות משה רבנו - חייבים לעזוב את משה רבנו".
"להיות במלחמה או לקבל את השלום נקרא - שעת רצון".
